8.6.2021
ילדים מתפתחים במקום שבו הם מאותגרים ברמה מספקת אשר שומרת על המוטיבציה והעניין אך לא מאותגרים מידי באופן שעלול להוביל לוויתור, תסכול גדול מידי או התפרקות.
דוגמא מתוך טיפול בריפוי בעיסוק:
ילד בן 4 אשר מראה קושי בתכנון, התארגנות, עקביות במשימה וחושש מטיפוס והתנתקות מהקרקע, הביא אתו לטיפול בובה. המטפלת הציעה לשחק עם הבובה מחבואים. כל פעם מישהו בתורו עוצם עיניים והאחר מחביא את הבובה.
בזמן שהילד עצם עיניים המטפלת החביאה את הבובה מתחת לטרמפולינה. הילד החל בחיפושים אך לא הצליח לחפש באופן מאורגן ומכוון ונראה היה כי מתחיל לפנות לעיסוקים אחרים (מוותר). רגע לפני הוויתור ולפני שאבא רצה לעזור לילד (באופן טבעי ומובן) המטפלת נתנה רמזים לילד כמו: אולי הבובה נמצאת מתחת למשהו עגול, אולי הבובה נמצאת בתוך משהו כחול. הרמזים האלו מכוונים את הילד ונותנים לו מסגרת להתארגנות.
בפעם אחרת שבה הילד עצם עיניים המטפלת שמה את הבובה גבוה על הסולם ונתנה את הרמז: "אולי הבובה נמצאת גבוה בחדר". הילד מצא את הבובה, ניגש לסולם, טיפס שני שלבים וירד. הצביע לאביו על הבובה ואביו הוריד את הבובה לשלב נמוך בו הילד הגיע עם היד מבלי הצורך לטפס. בפעם שלאחר מכן המטפלת הציעה לשים את הבובה שלב אחד לפני סוף הסולם. כך בעזרת עידוד של אביו והמטפלת, הילד התמודד עם האתגר כדי להשיג את הבובה שהוא אוהב (מוטיבציה), טיפס בהצלחה והוריד אותה.
לסיכום: ילדים מתפתחים מתוך אתגר נכון. האתגר להיות עצמאי, האתגר להשיג משהו אהוב, האתגר ללמוד ולהתנסות. האתגרים מביאים איתם לעיתים תסכולים. ככל שהתסכול יהיה מותאם לילד, תוכל להתקיים חוויה מיטיבה של התמודדות. מידת התסכול מותאמת לכל ילד והיכולת שלו לשאת אותה. יש ילדים עם סף תסכול נמוך יותר וכאלו עם סף תסכול גבוה יותר והמבוגרים צריכים לנסות לזהות את הנקודה שבה הילד יכול להתמודד. לעיתים לא זיהינו באופן מדויק, אתגרנו יותר מידי והילד נהיה מאוד מתוסכל, יותר ממה שרצינו. זה טבעי, זה קורה וניתן ללמוד מזה לפעם הבאה.
יציאה מאזור הנוחות מאפשרת הזדמנות להתקדמות והתפתחות.